התקרחות אנדרוגנטית – האם זה גזר דין משמיים?
אם אבא שלכם קירח, וסבא שלכם מצד אמא גם היה קירח, סביר להניח ששאלתם את עצמכם מתי יגיע תורכם. התקרחות אנדרוגנטית (Androgenetic Alopecia) היא הגורם השכיח ביותר לאובדן שיער אצל גברים (כ-95% מהמקרים) וגם אצל נשים רבות. אבל בניגוד לעבר, כשהמשמעות הייתה השלמה עם הגורל, היום המדע מציע פתרונות שיכולים לשנות את התמונה.
מה בדיוק קורה שם?
התהליך מתחיל בגלל רגישות גנטית של זקיקי השיער להורמון שנקרא DHT (דיהידרוטסטוסטרון). ה-DHT נוצר בגוף מטסטוסטרון בעזרת אנזים בשם 5-אלפא רדוקטאז. אצל אנשים עם הנטייה הגנטית, ה-DHT נקשר לקולטנים בזקיקי השיער וגורם להם תהליך של "מיניאטוריזציה" (מזעור). כל מחזור צמיחה הופך לקצר יותר, והשיער החדש שצומח הוא דק יותר, קצר יותר ובהיר יותר – עד שבסוף הזקיק מתנוון ומפסיק להצמיח שיער בכלל.
האם זה הפיך?
ברגע שזקיק שיער מת לגמרי (העור נהיה חלק ומבריק), קשה מאוד להחזיר אותו לחיים ללא השתלה. אבל, וזה אבל גדול – כל עוד יש שיער פלומתי או דק באזור, הזקיק עדיין חי! בשלב הזה, אפשר בהחלט לעצור את התהליך ואף להפוך אותו.
איך נלחמים ב-DHT?
הטיפול בהתקרחות אנדרוגנטית מתמקד בשני מישורים:
- חסימת ה-DHT: תרופות כמו פינסטריד (פרופסיה) עובדות על ידי עיכוב האנזים שיוצר את ה-DHT. זהו טיפול יעיל אך דורש מרשם רופא ועלול להיות מלווה בתופעות לוואי אצל חלק מהגברים.
- חיזוק הזקיק ועקיפת המנגנון: כאן נכנסים הטיפולים הביולוגיים החדשניים כמו IPRF. במקום להתעסק עם ההורמונים בכל הגוף, אנחנו מזריקים גורמי גדילה מרוכזים ישירות לזקיק. גורמי הגדילה הללו (כמו VEGF, PDGF) מעודדים יצירת כלי דם חדשים סביב הזקיק, משפרים את אספקת החמצן ומנטרלים חלק מהשפעת ה-DHT המקומית. הזקיק מקבל "בוסט" של אנרגיה שמאפשר לו לחזור לייצר שיער עבה ובריא יותר, למרות הגנטיקה.
שילוב של אבחון מוקדם וטיפול ביולוגי יכול לדחות את ההתקרחות בשנים רבות, ולעיתים אף למנוע אותה כמעט לחלוטין באזורים מסוימים. הגנטיקה אולי קובעת את הפוטנציאל, אבל אתם קובעים את המציאות.